להיפטר או להמעיט בשיעורי הבית ב-11 צעדים

מאמר מאת פרניל ריפ, המנסה לעשות סדר בכל הקשור למתן שיעורי בית ומשימות לתלמידים. כדאי לקרוא!

התבקשתי על ידי SimpleK12 לתת הרצאה אינטרנטית בנושא: "איך להיפטר משיעורי הבית". תוך כדי ההכנות להרצאה הבנתי, שעל אף שכתבתי הרבה על הסיבות לכך שצריך להיפטר משיעורי הבית או לפחות להפחית את כמותם, מעולם לא כתבתי על הדרך שבה עשיתי זאת בכיתה שלי. כעת, כשאנו בפתחה של שנת הלימודים החדשה, זהו זמן מושלם להיפטר משיעורי הבית או לפחות לצמצם את המשימות שאתם מטילים על התלמידים! (שימו לב שבביטוי "שיעורי בית" אני מתכוונת לדפי העבודה, לעבודות ולפרוייקטים שעושים מחוץ לשעות בית הספר, וכדומה.) הנה הרעיונות שלי.

איך להיפטר משיעורי הבית ב-11 צעדים:

  1. חפשו בתוככם את הרצון האמיתי לעשות זאת. היו כנים עם עצמכם: כשאתם מטילים על התלמידים משימה לשיעורי בית, כמה פעמים אתם יודעים בדיוק לאילו תוצאות הם יגיעו ? כמה פעמים אתם יודעים מי יגיש לכם שיעורי בית מושלמים, מי ימסור חצי עבודה, ומי לא ימסור בכלל? אני ידעתי, ואני חושבת שרבים מאיתנו יודעים. זו הייתה אחת הסיבות העיקריות לכך שנפטרתי משיעורי הבית, וכאן יש עוד סיבות לכך. כדי להיפטר משיעורי הבית צריך קודם כול שיהיה לכם הרצון לעשות זאת, כדי שתוכלו לעמוד מאחורי החלטתכם.
  2. ערכו תחקיר. אתם עומדים לצאת לקרב לא פשוט, ולכן עליכם לדעת בדיוק מהן הסיבות שבעטיין אתם עושים זאת. למרבה המזל אפשר למצוא לא מעט חומרים שתומכים ברעיון ששיעורי הבית אינם משפרים למידה כפי שחושבים, במיוחד בבית הספר היסודי. קראו מה כותב על כך אלפי קוהן. הוא כבר עשה בשבילכם חלק גדול מהמחקר.
  3. שתפו את המנהלים שלכם. כאן אתם חייבים לנהוג ביושר ובשקיפות, במיוחד אם אתם עובדים בבית ספר מהסוג המסורתי, שבו אתם אולי היחידים שרוצים להיפטר משיעורי הבית. הסבירו את הנימוקים שלכם והציגו אותם בליוויית מחקרים. ייתכן שבית הספר לא יתמוך בהיפטרות מכל שיעורי הבית (אולי זה בלתי אפשרי בגלל הוראות מגבוה), אבל לא מן הנמנע שתוכלו לקבל גיבוי לגבי צמצום היקפם של שיעורי הבית.
  4. שתפו את הצוות שלכם. אני מאמינה שחיוני לערב את צוות המורים ולהסביר מה אתם עושים ומדוע. הצוות בבית הספר שלי יודע שאינני מאמינה בשיעורי בית, והם מכבדים זאת. חשוב שגם אם הם אינם מסכימים עם החלטתכם, יבינו שאין מדובר בביקורת על דרך העבודה שלהם. וככל שתרבו לדבר על זה, כך גם הם יתחילו להשתכנע.
  5. שתפו את ההורים. כבר בפתיחת השנה אני אומרת להורים במכתב שיהיו מעט מאוד שיעורי בית, ומסבירה מדוע. הזמינו את השיחות ואת השאלות כבר בהתחלה, כדי שההורים יבינו מדוע הכיתה שלכם שונה אולי מכיתות אחרות. ייתכן שתופתעו מתגובת ההורים, לכן תנו להם הזדמנות לדבר אִתכם על כך.
  6. הקדישו מחשבה לכל נושא. אילו משימות אתם מבקשים בדרך כלל מהתלמידים, ומדוע? האם תוכלו לשנות את חלוקת הזמן שלכם בכיתה כדי לכלול בו זמן עבודה או זמן תרגול בכיתה? איך תוכלו להעביר את כל החומר, ובכל זאת להשיג הבנה ועומק?
  7. התחילו מהסוף. אני מתכננת לאחור, וזה אומר שאני חושבת לאן אנחנו צריכים להגיע בסוף התהליך, ואז מנסה לבנות את התכנית להגיע לשם. זה עובד מצוין גם כשניתנת אפשרות בחירה לתלמידים, מפני שבדרך זאת אני יכולה לכלול את הרעיונות ואת המחשבות של התלמידים בתהליך. זה אומר גם שאני יודעת בדיוק מה צריכות להיות תוצאות הלמידה, ולאן פנינו מועדות.
  8. הפסיקו לדבר! גוזל-הזמן הגדול ביותר בכיתה הוא בדרך כלל המורה. מעצמי אני יודעת שהרגשתי שעליי להיות נושאת הידע, ולכן הייתי צריכה להנחיל את הידע הזה לתלמידיי בדרך של הרצאה. היום אני מבינה את הטעות שלי: התלמידים יבינו ויאהבו כל דבר שהם לומדים אם יתנו להם הזדמנות לחקור ולהפוך בנושא, ולא לשבת ולהקשיב להסברים שלי. אף שאני עדיין נותנת להם את המבוא, ותומכת לכל אורך הדרך, נפטרתי משיעורי הבית על ידי כך שנתתי לתלמידים לעבוד על מושגים בכיתה במקום שיקשיבו לי.
  9. בדקו את ההבנה לכל אורך השיחה. בעבר הרביתי להשתמש בדפי עבודה או עבודות כדי לדעת מה התלמידים שלי מבינים. היום אני משיגה זאת באמצעות שיחה. זה נשמע רעיון כה פשוט, ובכל זאת, שיחה כדי לבדוק הבנה היא הדרך המהירה והמדויקת ביותר לראות מה הילד יודע ובמה הוא זקוק לעזרה. פעמים רבות יש לי מחברת או דפדפת שאני רושמת בה הערות והערכות במהלך השיעור.
  10. התחילו בקטן ובקל. נפטרתי משיעורי הבית כמעט בכל המקצועות בשנה הראשונה שבה עשיתי את זה, ועכשיו אני מבקשת מהתלמידים רק לקרוא 30 דקות מחוץ לשעות הלימודים, אבל אינני בודקת שהם קראו (אני יכולה להבחין מי קרא ומי לא). אינכם חייבים לנהוג כמוני. אפשר למצוא רק תחום או מקצוע לימוד אחד, ובהם לצמצם.
  11. אל תחמירו עם עצמכם. אני חשבתי שההיפטרות מהשיעורים משמעה, שלעולם לא אטיל שוב משימות כשיעורי בית. זה לא מה שקרה במציאות. לפעמים אני נותנת לתלמידים מטלות, אבל אני משתדלת שהן יהיו בעלות ערך וראויות לזמן שהם משקיעים בהן. אני מגבילה את מספר הפעמים שאני עושה זאת, ומנסה לתת להם זמן רב לעשות את הדברים מחוץ לכיתה. כדי להשפיע, אינכם חייבים להיות מושלמים. כתבתי על המאבקים שלי כאן. אז אל תרגישו שאתם חייבים להיות מושלמים כשאתם מוותרים על שיעורי הבית, אבל נסו לחשוב על משמעותן של המשימות שאתם מבקשים מהתלמידים לבצע מחוץ לכיתה. התחילו במקום כלשהו, ואם יש לכם שאלות פנו אליי. אשמח לעזור לכם.

פרניל ריפ כותבת על עצמה: אני מורה מלאת תשוקה למקצוע, מלמדת בכיתה ה' במידלטון, ויסקונסין, ארה"ב, חְנוּנית גאה שאוהבת טכנולוגיה וצורכת תועפות של ספרים מדהימים. יוצרת Global Read Aloud Project, שותפה להקמת  EdCamp MadWI, ומאמינה בכל הילדים. לא קיבלתי פרסים ולא זכיתי לתהילה פרט לנורות שנדלקות בראשיהם של תלמידיי בכל יום. ספרי הראשון "Passionate Learners – Giving Our Classroom Back to Our Students Starting Today" יֵצא לאור בסתיו הקרוב בהוצאת PLPress. עקבו אחרי בטוויטר: @PernilleRipp.