קרן מייעצת: על "ניהול" הכיתה

המחנכת, נוסף על היותה מורה היא גם סוג של מנהלת. כל מחנכת יודעת שכדי לנהל כיתה היא צריכה עם כיתתה לפחות שעה בשבוע, ורצוי שעתיים, שבהן היא לא מחויבת לתוכנית לימודים כלשהי. שעתיים שהיא יכולה לנצל אותן לארגון אירועים מיוחדים כמו מסיבת חג, מסיבת סוף שנה או ימי שיא, לפתרון קשיי התנהגות או סכסוכים כיתתיים ועוד. בעבר הוקדש לכך שיעור שכּוּנה "שיעור חברה", אולם כיום יש במערכת שיעורים כגון "שיעור מפתח הלב" או "שיעור כישורי חיים". נוצר מצב שבו אין יותר שיעור שבו המורה יכולה לנהל שיח פתוח וחופשי עם התלמידים שלה ולכן אנחנו, המחנכות, "משנות" לעצמנו מעט את המערכת…

אל תוותרו על זמן האיכות הזה עם התלמידים. היכנסו לכיתה והגדירו לתלמידים מראש: "בשעה הזאת אני רוצה שנדבר קצת על ……. [נושא מסוים]," או: "אני רוצה שנדבר על נושאים שחשוב לכם להעלות." תני מקום לדברים האלה. הם חשובים מאוד.

בבתי ספר רבים מתקיימת בכל בוקר פגישה בין המחנכת לתלמידים. גם אם המחנכת מלמדת בשעה הראשונה בכיתה אחרת, בשעה 8:00 עד 8:15 כל מחנכת נמצאת בכיתת האם שלה. אצלנו הפגישה הזאת נקראת "בוקר מחנך" והיא נמשכת רבע שעה, שבמהלכה אני בודקת מי לא הגיע, מי חזר ממחלה, למי יש משהו דחוף להגיד לי, וגם עושה "סידורים" קטנים עם התלמידים.

ברבע שעה זו אני גם נוהגת לעשות עם התלמידים שני דברים קבועים :

1. אני מעדכנת אותם לגבי מהלך היום, ועוברת איתם על המערכת שלהם (שהרי אף אחד לא אוהב הפתעות), למשל: "היום יום שני. יש לכם שעתיים מתמטיקה."; "ההפסקה היום היא פעילה. אל תפספסו!"; "המורה למדעים יצאה להשתלמות ומירב תחליף אותה…"
2. אני משוחחת עם התלמידים על הנעשה במדינה.* התלמידים חשופים לתקשורת, וכמחנכת אני מאמינה שתפקידי להכשיר את התלמידים לחיים הבוגרים שלהם, להסתכל אל מחוץ לכיתה ולחיים האישיים שלהם, להיות ביקורתיים כלפי מה שהם קוראים ורואים, ולהפוך לאזרחים מעורבים.
   כשאני מדברת עם התלמידים על האירועים החדשותיים, אני מתאימה את התכנים לגילם. (מניסיוני, אפשר לדבר על אקטואליה גם עם תלמידי כיתה ב, אם מתאימים את התכנים לגילם). אני מקפידה לא להביע את דעותיי האישיות, ומציגה את העמדות השונות בצורה אובייקטיבית עד כמה שניתן. חשוב לזכור כי תלמידי בית הספר היסודי מושפעים מאוד מהמחנכת.
   לא אחת התארכה רבע השעה של הבוקר ונמשכה שיעור שלם. התלמידים שלי מעורבים במתרחש במדינה, ולא פעם אני מוצאת אותם מתווכחים בנושאים פוליטיים שונים. ההורים מצדם מספרים שהילדים התחילו לקרוא עיתונים בבית, לספר להורים על המתרחש במדינה ולהביע את דעתם בנושאים שונים. מבחינתי זוהי הצלחה שלי כמחנכת יותר מציונים טובים בתעודה.
   בשכבה שחינכתי בשנה שעברה ההורים אהבו את זה כל כך שהם מימנו מקופת הוועד נסיעה של התלמידים לאולפנים של חדשות ערוץ 10. מעין "יום שיא" לכל שיחות האקטואליה שלנו.
   כמחנכות, חשוב שנקשיב לתלמידים שלנו. אנחנו אחראיות להם כשהם בבית הספר, ולכן חובה לייצר שיחות עם הכיתה כולה מעבר לשיחות האישיות עם התלמידים בשעות הניהול של הכיתה, כי השלם גדול יותר מסך חלקיו…

אגב, עיתונים ואקטואליה משמשים אותי פעמים רבות גם כשאני צריכה למלא מקום. לכיתה שאני לא מכירה אני נכנסת עם עיתון, עוברת איתם על כתבות מעניינות, שואלת לדעתם. התלמידים אוהבים את זה מאוד. הם מרגישים בוגרים…